ההצגה מתחילה עם הלל שמסביר על אהבתו לתורה וכיצד בכל יום היה מרוויח מטבע אחד: חציו היה נותן לשומר בית המדרש כדי שיוכל להיכנס ולהאזין לשיעורי התורה, וחציו היה מותיר לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. בהצגה נצפה כיצד יום אחד לא הצליח להרוויח כסף כלל ולא הרשה לו שומר בית המדרש להיכנס, היה זה ערב שבת 
. מה עשה? טיפס על גג בית המדרש והתיישב על פתח הארובה כדי שיוכל לשמוע דברי אלוהים חיים מפיהם של שמעיה ואבטליון, חכמי אותו בית מדרש.  אותו היום ערב שבת היה, והייתה זו בעיצומה של עונת החורף, וירד עליו שלג וכיסה אותו. {כאן אנו משתמשים בעזרים שונים וחמודים כדי להראות את השלג שכיסה אותו }  כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום הוא אפל. שמא יום מעונן הוא? הציצו למעלה בפתח הארובה וראו שם דמות אדם. עלו לגג, ומצאו אותו מכוסה המון המון שלג קר . הוציאוהו, רחצוהו ושפשפו אותו בשמן שיחם גופו, והושיבוהו מול המדורה. וכאן מתיעצים עם הילדים האם מותר לחלל את השבת במקרה כזה  וכולם מסכימים ש.. ראוי זה לחלל עליו את השבת.
עיבוד על פי תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף לה, עמוד ב